ניוזלטרים של שרוני

מה קורה כשלגברים "נוח" מידי?

להיות פרינסס זה לא רק להיות "רכה ונשית…" זה הרבה יותר מזה. זה לדעת שלממלכה שלך יש גבולות ואחריות. אחרת לא היית פרינסס, נכון?

למה אני קוראת לאישה הנשית "פרינסס" ולא אישה נשית ולמה את

צריכה גבולות בשביל שהגבר שלך יהיה מאוהב בך?

רונית סיימה את הסמינר לפני שלושה חודשים, מיד אחר כך היא המשיכה

לקורס המתקדם. ביום שבת של הקורס המתקדם היא הכירה את יניב.

הוא דיבר איתה מהרכב ברמזור. הוא "רדף" אחריה חמישה רמזורים עד

שהיא הסכימה לעמוד בצד. הוא דיבר איתה כשהוא עומד מחוץ לרכב, כולו

קפוא, משפשף ידים בקפור ואומר לה: עד שאת לא נותנת לי את הטלפון

שלך אני אעמוד פה בקור והדלקת ריאות שאני אקבל על אחריותך…"

בסוף הוא קיבל את הטלפון. למחרת הוא התקשר. הדייט היה חלומי, הוא

לקח אותה לבית קפה בסוזן דלל, הם טיילו בסימטאות נווה צדק וסיכמו

שיפגשו למחרת.

רונית לא שכחה את מבחן הדייט השני וביטלה את הפגישה. למחרת

יניב התקשר שוב והשניים קבעו לצאת. יניב היה המחזר המושלם,

הוא התלהב מרונית, לא הסתיר זאת, הוא קרא לה: "הכי נשית שפגשתי…",

היא מצידה הייתה "הכי פרינססית" שיכלה להיות. הדייטים היו מדהימים,

יניב עבר את כל המבחנים והקשר לא הפסיק להתרומם.

אחרי חודש יניב כבר ישן אצל רונית לפחות שלוש פע' בשבוע, הביא מידי

פעם פירות, ירקות, והזמין את רונית בכל הדייטים.

אחרי חמישה חודשים לרונית היה חבר / בן זוג, מישהו שכולם כבר היכירו

ואהבו. היה לה כיף אבל לא היה שום סימן לרצינות בדרך.

באחד ממפגשי הבוגרות רונית סיפרה שהכל סבבה, הכל מושלם… והיא

בטוחה שההצעה בדרך. אחרי שנה רונית הגיעה לפגישה אישית איתי.

"שום דבר לא זז חודשים, בסוף אמרתי לו שזה לא מתקדם אז מצידי

עדיף שנסיים את זה כי אני כבר בת 39 ואין לי זמן לחכות… הוא אמר בסדר,

היו לו כמה חולצות אצלי, הוא לקח אותן, אמר שאני צודקת ושחבל לו לבזבז

לי את הזמן. הוא מאד אוהב אותי אבל לא בנוי כרגע לחתונה…"

• – תגידי, שאלתי, כמה פע' בשבוע הוא ישן אצלך?
• – שלוש או ארבע.
• – כמה שכ"ד הוא שילם?
• – הוא לא.
• – חשבונות חשמל, ארנונה, כבלים, מים?
• – לא ביקשתי.
• – הבנתי.

מה שרונית לא הבינה זה שלהיות פרינסס זה להיות בעלת ממלכה.

את נסיכה. פאקינג נסיכה. יש לך ממלכה. יש אחריות לממלכה שלך.

בכל צורה אפשרית. גבר לא יכול לנחות בממלכה שלך בלי אחריות.

אם הוא שם שלוש-ארבע פע' בשבוע הוא צריך לקחת אחריות, הוא צריך

לשלם.

אבל רגע, למה? זה לא ממש הוגן, הוא משלם על כל הדייטים.

אהה… שניה. נכון, זה לא הוגן. את צודקת.

הלווו… זה לא אמור להיות הוגן!

זה אמור לייצר אחריות למעשיו. אם את הוואו שלו, אם הוא רציני כלפייך,

לא ממש ישנה לו לשלם. אם את לא הוואו שלו, אם את לא הפרינסס שלו

אז לא באמת צריך לעשות לו "נוח" נכון?

בנות, אם אתן חדשות אצלי בניוזלטרים, באתר, בקורסים ובין אם אתן ותיקות

ו"שוחות" בחומרים שלי, אני מתה עליכן, אבל פליז בנות, אל תעשו להם "נוח",

כשאתן עושות "נוח" אתן לא פרינסס עם אחריות כלפי הממלכה שלכן, אתן סתם

בנות חמודות שלא יודעות אם הגבר שלהן רציני, אחראי, ואם אתן הוואו שלו…

כשלגבר "לא נוח" הוא עושה חשבון מאד מהיר לגבייך. האם את ה"וואו" שלו או לא.

אם לא, הוא פורש ולא מבזבז לך את הזמן. אם את כן, הוא חושב איך להתקדם,

למעבר מגורים יחד, לזוגיות וכו'…

יש?

אם את מעל גיל 27, (גם פחות אפשרי אבל אני יכולה להבין אם בא לך

עוד לבזבז זמן בגיל הזה…) ואת רצינית לגבי מציאת אהבה בחייך , אם

את רוצה לראות את עצמך מחייכת מולו כשהוא מציע לך נישואין…

תדעי שהממוצע שלי לקבלת הצעת נישואין לבוגרת רצינית הוא שישה חודשים!

אני מציעה שתתקשרי אלי, תדברי עם יוסי או אביב (שניהם מקסימים…)

גם הילה תשמח לדבר איתך ולספר לך על החוויה שהיא עברה, אפשרי גם

לשלוח אלינו מייל ונחזור אליך בשעה שתרצי.

את גם מוזמנת לבוא לבקר, תראי את כמויות ההזמנות לחתונה שאני מקבלת מכן

בכל חודש… אז למה את מחכה? תפרגני לעצמך! תתקשרי.

 

באהבה,

שרוני