ניוזלטרים של שרוני

מעדיפה לצאת רק עם בחורים שהם "הטעם שלך"? העדפה ברורה לחתיכים?

חתיכים הם מתכון לצרות?

במלה אחת: כן

אז מה?

לאן נעלמו כל הגברים הטובים? מה קרה לגבריות של היום?..
איפה הם מתחבאים הגברים המקסימים? כמה פעמים שמעתן
או רטנתן בפני חברות על המחסור בגברים?..

הקטע הוא שהתשובה היא פשוטה ומרגיזה: הם כאן. הם תמיד
היו כאן.

 

גבר יפה הוא רק סוכריה

האמת בנות, אני האחרונה שאגיד לכן לא ללכת עם חתיכים,
לא ליהנות מגבר יפה ומעוצב, לא לפנטז על אלילי מוזיקה או
קולנוע שיכולים להרעיד אותנו במבט.

אני באמת חושבת שגבר שנראה טוב, גבר שקשה לנשום לידו,
הוא כיף גדול. הוא סוכריה.

אבל איפה הבעיה מתחילה? כשאנחנו שוכחים שהוא רק סוכריה.
לא הדבר האמיתי.

כאשר אנו מראש מחפשות את המראה החיצוני, את החתיכים,
את "הטעם שלנו". אז מתחילה הבעיה.

 

בוגרי הסמינרים שלי כבר יודעים שלגברים ולנשים יש כמה טעויות
בסיסיות בגישה למין השני, טעויות שהם חוזרים עליהן שוב ושוב
למרות תוצאות לא מלבבות במיוחד.
אולי כי ככה הם חונכו, אולי כי ככה החברה מלמדת,
אולי כי "האינטואיציה" (וכאן הם מבלבלים עם המושג "הרגל")
מנחה אותם. כך או כך, נדמה שמדובר בטעויות לא קלות.

גברים חושבים, למשל, שאם הם יהיו נחמדים אלינו וטובים אלינו
כל הזמן, זה יגרום לנו לרצות להיות איתם. שזה יעשה לנו את זה.

נשים חושבות שאם הן ישכבו עם הגבר שהן רוצות, הוא יתמכר
אליהן ויהיה שלהן, ושאם הן לא ישכבו עם הגבר שהתחילו לצאת
איתו – הוא יעזוב אותן.

 

הטעויות הנפוצות

גברים בטוחים שאם הם יפתחו את לבם בפני ידידה שהם מאוהבים
בה ויכתבו לה מכתב אהבה מרגש – היא תיפול לידם כפרי בשל
ובנשיקות לוהטות.

נשים אלופות בלהעניק תירוצים עבור הגבר שהן מעוניינות בו ולהגן
עליו מדוע הוא לא מתקשר או מדוע הוא נעלם או מדוע הוא באמת
באמת באמת פוחד ממחויבות ולא בשל לקשר.

 

רבות הן הטעויות הבסיסיות, הנובעות מתקשורת, או חוסר
הבנה לגבי צרכי המין השני, כוונותיו וכיצד הוא רואה את הדברים,
אבל יש הנחה שגויה ראשונית שממנה נובעות רוב הטעויות שלנו,
והיא טמועה היטב בחיינו.

ההנחה השגויה הראשונית של הגבר היא "אבל היא לא תרצה אותי",
או "אין לי סיכוי איתה".

ההנחה השגויה הראשונית של האישה היא "הוא לא הטעם שלי",
או "הוא לא עושה לי את זה".

מההנחות הללו צומחות כל כך הרבה טעויות, וצומחים כל כך
הרבה תסכולים, וקשרים לא נכונים ומעוותים.. גבר שלא ניגש לבחורה
כי הוא חושב שלא יצליח איתה כי היא "יפה מדי" או "מוצלחת מדי"
עבורו (כמו ששר פטריק סוויזי ז"ל ב"ריקוד מושחת" –

She is out of my league ) תמיד יתפשר ותמיד ירגיש מתוסכל.
שלא לדבר על כך שעצם הגישה הזו הורסת לו את הסיכויים גם עם
בחורות פחות יפות לטעמו.

בקיצור, גברים שנושאים עימם את ההנחה הזו פשוט לא מצליחים
עם נשים.

אישה שבוחרת גבר על פי "הטעם שלה" חוטאת למהות הבסיסית
שלה כאישה והצרכים שלה מהגבר שלה ומהזוגיות שהיא מאחלת
לעצמה. האישה שמחפשת גבר על פי המראה שלו וחושבת שהיא
צריכה מיד להימשך אליו פשוט לא מתמקדת בגברים הנכונים,
בדברים הנכונים, ומכניסה את עצמה מראש לצרות, שלא לדבר
על כל הגברים המצוינים והמקסימים שהיא מפספסת או מבטלת.

 

אז למה אני מתכוונת שאני אומרת שחתיכים הם מתכון לצרות?

בדיוק לזה.

לעובדה שאת מחפשת אותם.

לעובדה שאת לא מבדילה בין גבר "שווה" לגבר שבאמת שווה.

לעובדה שאת מחפשת גבר שתימשכי אליו מיד ולא גבר שיגרום
לך להתאהב בו ולהימשך אליו בגלל מי שהוא והגבר שהוא.

 

כשאת נשארת קבועה לתבנית של "הוא כן/לא הטעם שלי" את
עושה לעצמך נזק. חד וחלק.

 

הוציאי את המונח הזה ("הטעם שלי", "הטיפוס שלי")
מהסיסטם שלך.
ויפה שעה אחת קודם.

 

טעות וורן הרדינג

בספר "למה היא ולא את" אני מדברת על טעות וורן הרדינג,
ואנחנו מרחיבות על כך בסמינר.
הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי הפרשה ההיא הוא שבני האדם
נוטים מסיבות רבות (תרבותיות, חברתיות ואחרות) "להלביש"
תכונות חיוביות על מראה סימטרי ונעים, ובאותו אופן "להעניש"
את אלו שמזלם לא שפר עליהם ולהחמיר עימם.

תבינו, אין שום סיבה אמיתית שנרצה או נימשך לגבר מסוים
בגלל צבע העיניים, המרחק במילימטרים שבין האף לפה, או כמה
שיערות יש לו על הגוף.
היה לך חבר שלא היה "הטעם שלך"?

בסמינר אני שואלת תמיד ביום הראשון – כמה מאיתנו התאהבנו
והיינו בקשר עם גבר שבהתחלה לא נמשכנו אליו?
כמה מאיתנו לא יכלו לחשוב בכלל להיות עם מישהו ואחרי זה
לא היינו יכולות לדמיין את החיים שלנו בלעדיו?

לכל אחת זה קרה. וזה יקרה. וזה קורה כי אנחנו מתאהבות
מבפנים החוצה, לעומת הגברים שמתאהבים מהחוץ פנימה.
כשאנחנו מתאהבות, הגבר שלנו הוא הכי יפה ומדהים בעולם.
אנחנו נמשכות להתנהגות שלו, לתקשורת שלו, לגבריות
שהוא מפגין ולאיך שאנחנו מרגישות לידו.
האם הוא נראה כמו בחלומות הרטובים שלנו?
זה כבר עניין של בונוס. וזה ממש ממש לא חשוב. תעיד על כך
כל בחורה שהתאהבה בגבר שלא היה "הטעם שלה".
וכן – גם לי זה קרה.

 

תסכול ובניו בע"מ
לכן, כשאתן מסתכלות בבר על חתיכים, או הולכות "לצוד"
גברים שווים, או קוראות להן שועלים, בוררות אותן אך ורק על
פי "הטעם שלנו", מסננות את אלו שמעוניינים כי הם נמוכים
בחמישה סנטימטרים מהרף שהצבנו לעצמנו או סתם כי לא בא
לנו עליהם ממבט ראשון, אנחנו בדרך הישירה לתסכול בע"מ.

 

אל תסגלי התנהגות גברית

בכלל, אני ממליצה לא לסגל התנהגות או תקשורת גברית בכל
מה שקשור למערכות יחסים, לא ביציאות וגם לא בין חברות.
אנחנו לא צדות גברים, אנחנו לא עושות גברים, אנחנו לא מזיינות
אותם. אנחנו כן מאפשרות להם, אנחנו כן מפנטזות מה הם היו
עושים לנו, אנחנו כן בוחרות אותם.
על ההבדל המהותי בתקשורת הנ"ל, ואיך היא מחזקת בתוכנו את
הנשיות שגברים כל כך אוהבים, וכל כך צריכים, תוכלו ללמוד עוד
בהרחבה בסמינר תשוקה ובסמינר המתקדם.

 

אבל זה קצת שובניסטי, לא?

אני יודעת, הרבה פעמים נתקלתי בתגובות רועמות על הדברים
הללו, בעיקר בכל מה שקשור לעידן המודרני, לשוביניזם ופמיניזם
ושאר בבל"ת. ואני אומרת לכן, אין לזה שום קשר לא לשוביניזם
ולא לפמיניזם ולא למודרניות. אלא להבדל הטהור שבין גברים
ונשים. המהות הנשית והגברית. הטבע. הבסיס.

 

אם תתחילו לתת צ'אנס לגברים כי הם מעניינים אתכן, וכיף לכן
להיות לידם, והם מסקרנים אתכן, ולא בגלל איך שהם נראים,
אם תפסיקו להשתמש לחלוטין בביטוי "הוא לא הטעם שלי",
אם תצאו לפחות לשלושה דייטים עם בחור מקסים למרות שאתן
עדיין לא נמשכות אליו, או בקיצור אם תפסיקו לחשוב כמו
גברים – אתם תראו פתאום כי המשפט "מה קרה לגברים ולאן
נעלמו כל הגברים הטובים" הוא משפט שהמצאנו כדי להטיל את
האחריות על הצד השני.
הגברים הטובים והמקסימים כאן. לידינו. והם פנויים. והם נחמדים.
ומצחיקים. וחכמים. ומרגשים. ורומנטיים. והם רוצים אותנו.
אנחנו רק צריכות לפקוח את העיניים ולתת להם את הסיכוי
שמגיע להם.

 

ואז, אחרי שהגבר החמוד שהסכמנו לשוחח איתו בבר למרות

שהוא לא הכי יפה בעולם, ואחר כך יצאנו איתו פעמיים למרות
שהוא בכלל לא עשה לנו את זה אבל הרגשנו מיוחדות לידו והוא
היה מצחיק וטוב לב, בסוף הגבר הזה יהפוך להיות החלום הרטוב,
ה-גבר, יותר מכל פנטזיה, יותר מכל כוכב או אליל מוזיקה או
קולנוע, יותר מכל גבר אחר.

ולמה?

כי אפשרנו.

וזו בעצם כל התורה כולה.

באהבה,

שרוני