יש לך זוגיות אמיתית או שאת חיה עם העציץ?
ניוזלטרים של שרוני
יש לך זוגיות אמיתית או שאת חיה עם העציץ?
לכבוד ט"ו באב, רציתי לכתוב לכן ניוזלטר על אהבה, על איך אנחנו תופסות אהבה ומכוונות את עצמנו לאהבה.
הצצה קטנה בפורום שינתה את דעתי. הניוזלטר הזה הוא אכן על אהבה
אבל על הדרך בה נשים מכוונות את עצמן לקשר כשיש להן בעצםמטרה ברורה
שהיא להביא אהבה לקשר ולזוגיות ועל מה בסופו של דבר הן מתפשרות.
אבל על הדרך בה נשים מכוונות את עצמן לקשר כשיש להן בעצםמטרה ברורה
שהיא להביא אהבה לקשר ולזוגיות ועל מה בסופו של דבר הן מתפשרות.
את שואלת את עצמך אם הוא משקיע מספיק בקשר שלכם, את יודעת שזה חשוב,
אבל את אומרת לעצמך שאת מצפה ליותר מידי, את אומרת לעצמך: "תהיי צנועה,
הוא עושה כל מה שהוא יכול"…
הוא עושה כל מה שהוא יכול"…
אבל האמת היא שאת יודעת מתי הגבר שלך לא משקיע בכלל בקשר ואת
גם יודעת בלי לשאול אף אחד אם זה מספיק עבורך.
יש נשים שמבחינתן כל מה שהוא צריך לעשות בשביל להישאר איתה
בזוגיות הוא להיות שם. היא לא רוצה שום דבר מעבר לכך, הגבר מבחינתה
הוא סוג של דוגמנית, פוסטר יפה או עציץ. זהו. היא לא רוצה ממנו כלום,
היא לא מצפה ממנו לכלום וכל מה שחשוב לה שתוכל להגיד שיש לה
בן זוג, שיהיה כמה פע’ בשבוע סקס ושהקשר יהיה קבוע יחסית.
האישה הזאת גם מוצאת עצמה נשואה בסופו של דבר לעציץ שכזה,
היא מספרת לכולם שהם מסתדרים, שנוח להם יחד, שכל אחד חי
את החיים שלו, שיש להם גם דברים משותפים (הילדים למשל) שהם
נותנים המון ספייס, שהם מודרניים ולא צריכים ריטואליים מרגשים
לשמור על הזוגיות (היא מתכוונת להגיד שאין חיזור) ושבכלל הם מנהלים
חיים מאד עצמאיים.
ואז בוקר אחד אותה אישה מתעוררת. לא ברור למה היא ישנה כל כך
הרבה זמן וגם לא ברור למה היא התעוררה פתאום (אולי הגבעול דיגדג אותה באף)
והיא מגלה שהיא ישנה ליד עציץ, אוכלת ארוחת ערב עם עציץ, נוסעת
לאילת פעם בשנה עם העציץ ועושה סקס שהיא שוכחת דקה אחר כך.
איך היא הגיעה לשם? איפה היא נרדמה בשמירה? מתי היא התפשרה
על כל כך מעט? מתי זה קרה שהיא אמרה לעצמה שזה בסדר שהוא
לא מחזר אחריה? מתי היא אמרה לעצמה שזה לא נורא אם הוא לא זוכר
את יום השנה שלהם? מתי היא התווכחה עם חברה שלה שזה בכלל לא
בעיה שהוא אומר לה שהיא דורשת יותר מידי ממנו? מתי היא הפסיקה
לבקש? מתי היא ויתרה על המתנות ממנו? מתי היא ישבה עם עצמה
והחליטה שהוא לא אמור להשקיע יותר מידי בקשר שלהם וזה בסדר, מתי היא
שיכנעה את עצמה שהיא לא תשקיע בו והוא לא ישקיע בה יותר מידי וזה
יתאזן לה בסופו של דבר?
מתי אותה אישה ויתרה לעצמה, ויתרה על האהבה שהיא רצתה, על האהבה
שהיה לה לתת, שהיא חלמה לתת לגבר, והלכה אחרי "העציץ"? מתי זה קרה?
אולי את לא שם. אולי את גם לא תהיי שם. ואין לי ספק שאת לא רוצה
להיות שם. אבל אם הסימנים כבר נמצאים שם, אולי תשאלי את עצמך
מה את כאישה משדרת שאת מושכת אליך גברים כאלו? אולי את לא יודעת
להגיד "דיי! מגיע לי יותר!, למדתי את השיעור, עכשיו אני רוצה גבר עם נתינה
גברית, שרוצה להשקיע בקשר, שמבין שזוגיות טובה היא הבסיס של כל
בית, משפחה ואבן היסוד להצלחה שלו כגבר." אולי תגידי את זה?
אני מאחלת לכולנו, לכל הנשים באשר אנו, חג ט"ו באב שמח,
הרבה רכות, נשיות ויותר מהכל – לדעת שמגיע לנו אהבה אמיתית.
באהבה,
שרוני