אחת החוויות החזקות בחיי
תגובות מהמשתתפות בסמינר תשוקה
אחת החוויות החזקות בחיי
ביום הראשון קצת פחדתי ממך…
שלום שרון היקרה!!
תודה רבה רבה לך על אחת החוויות החזקות בחיים שלי, המעוררות, והמדוייקות. אני חייבת לספר לך שביום הראשון קצת פחדתי ממך, וחשבתי לעצמי- זאת מלמדת אותנו להיות פרינססיות?? היא הכי אמזונה שיש!! אבל הבנתי מהר מאוד, עם כל מילה חזקה וברורה, שזה ב-ד-י-ו-ק מה שאני צריכה. העולם היום מלא במריחות, יש הרבה מקומות שבהם אפשר לקרוא או לשמוע שאישה צריכה להיות רכה יותר, אבל זה משהו מאוד כללי וזה לא נכנס ללב (בעיקר של האמזונה!). אבל לשבת ככה 3 ימים, מול מישהי לא מבולבלת ולא מתבלבלת שאומרת בדיוק ובכוח איך צריך להתנהג, מה עובד, זה פשוט דבר מדהים כי זה חזק. אני לא חושבת שיש מישהי, אפילו שהיו בנות שהיה להן קצת קשה לקבל את המסרים, שלא השתנה כתוצאה מהסמינר, ולו אפילו קצת. זה בלי מריחות ובלי קשקושים, ישר ולעניין וזהו. לא כמו טיפול פסיכולוגי שיושבים שנה להבין מה רוצים ומה קרה. הקוצ'ארים מנצחים את הפסיכולוגים בהרבה!
אני רוצה להגיד לך שאני רואה גברים אחרת מאז, אני מבינה אותם פתאם, אני מרגישה כמה הם טובים וכמה שיש הרבה טובים, ונעים לי פתאם, ובטוח לי. כי מקודם חשבתי שלמצוא גבר טוב זה 1 למיליון.
הסמינר השפיע עליי בצורה מאוד חזקה, ששינתה לחלוטין את הצורה שבה אני רואה גברים, ועוד מעבר לנושא הזוגיות. כי היה רגע אחד, בתחילת היום השני, שנכנס לי כל כך עמוק ולא יצא לי מהראש. שרון אמרה לנו פתאם, שהיא ראתה 2 בנות בוכות בהפסקה, וזה בסדר, ושהיא גם בכתה, כי זה כואב מאוד להיות כל כך רחוקות מהמהות שלנו. אני לא בכיתי לפני כן, אבל ברגע ששמעתי את זה, זה באמת נגע לי בכאב, ולא נשאר ספק.
בשנה האחרונה אני בתהליך חזרה בתשובה, ועדיין לא בדיוק יודעת את מקומי, אבל מושפעת מהרבה רעיונות שונים, ובקיצור מבולבלת מאוד. וכשישבתי אתמול לענות על כל השאלות שהיו לנו מתחילת הסמינר, החל מלשים לב איפה אנחנו צריכות עוד משמעת, איפה החולשות, ועד להגדרת צרכים, גבולות, מיס"ים, זה פשוט הכריח אותי לרדת לעומק עצמי. מה עושה לי את זה בחיים? מה אני באמת צריכה? ומה אני באמת רוצה? ואני רוצה לך שפשוט פרצתי בבכי עצום… כי הבנתי, והרגשתי כמה זה כואב להיות כל כך רחוקה ממי שאני באמת. ראיתי לפתע כמה אני מושפעת מלחץ חברתי, אעפ"י שתמיד חשבתי שאני אינדיבידואליסטית. ראיתי לפתע איך שהאנה של היום, היא לא אנה. האנה האמיתית נראתה בדימיוני כמו אנה כשהייתי ילדה, פתחתי תמונות ילדות וראיתי פרינסס קטנה, והתגעגעתי אליה כל כך…
החלטתי אמש לעזוב את המדרשה שאני לומדת בה, והזמנתי היום כרטיס להודו ל-3 חודשים. התחשק לי להיות במקום שיהיה לי חופש אמיתי להיות רק מה שאני, בלי שום לחצים, בלי שום דאגות. אני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון, מקווה שצדקתי (-:
בקיצור, שרוני, שינית לי את החיים, באמת. זה היה שווה כל אגורה, וגם אם המחיר היה כפול, זה עדיין היה שווה את זה. בימים אלה אני עוברת על הסיכומים, מסכמת, עונה על השאלות, זה לא קל בכלל, ומשתדלת להוציא את הפרינסס שבי, את מה שטבעי לי, וגברים בהחלט מסתכלים עליי! אפילו שאני לבושה מאוד צנועה ולא מבליטה כלום (אעפ"י שאני 70E, כן!). אני מקווה שאצליח באמת למצוא את המקום המדוייק הזה בתוך עצמי, ואני מתרגשת להתחיל לעסוק במשמעת, כי גבולות טובים פשוט יוצרים אושר.
וכמובן, אשמח לקבל קוד משתמש וסיסמא לפורום בוגרות, ומודה לך על השאלות ששלחת לנו במייל, ובכלל על כך שאת דוחפת להמשיך ולממש את מה שלמדנו.
בהערכה גדולה מאוד,
ותודה,
א.