נקודת השקפה חדשה
תגובות מהמשתתפות בסמינר תשוקה
נקודת השקפה חדשה
לא היו לי הרבה מערכות יחסים, איכשהו תמיד הצלחתי להתחמק מקשרים ארוכי טווח, אני חושבת שזה נבע בעיקר מחוסר ביטחון עצמי והפחד מהתמסדות.
את רוב תשוקתי השקעתי במרדף שלי אחר הגשמה עצמית בקריירה, וכן, זה הניב פירות.
בסיום לימודיי זכיתי בפרסים רבים על פרוייקט הגמר שלי, הוזמנתי ע"י מוסדות שונים, ביניהם גם אקדמיים בכדי להרצות על היצירות שלי וזה היה נפלא.
אני באה מבית מאוד שמרני ופטריאכלי, זה לא מובן מאליו שאישה מגיעה להישגים אקדמאיים, זה לא מובן מאליו שיש לאישה שאיפות אחרות מלהיות אימא ואשת משפחה.
אני מעריצה אימהות ונשים שהקריבו את עצמן למען המשפחה שלהן.
בעידן המודרני, זה עצוב לראות ילדים שלא זוכים למספיק זמן איכות עם הוריהם, מה שלי היה בשפע.
אימא שלי הייתה ועדיין עקרת בית ולא חסכה מאיתנו דבר, גם לא אבא שלי.
הצלחתי לחמוק משתי הצעות נישואין. למרות אהבתי הגדולה להורי, היה ברור לי שהם לא המודל לפיו הייתי רוצה לבנות את הזוגיות שלי. פחדתי שלשם הקשרים הללו יובילו.
לפני כשלוש שנים בערך עברתי לת"א. שינוי מאוד חד לאחר הלימודים בירושלים.
נחשפתי פה לאנשים אחרים, שלרובם יכולתי להתחבר קצת יותר, אבל תמיד הרגשתי שאני מפספסת משהו, שיש איזה סאבטקסט שאני לא מבינה.
כולם משחקים איזשהו משחק שאת החוקים שלו אני לא באמת מכירה.
מהפנט, מחליא, מושך ופוצע – החיים האמיתיים אולי. לא בטוח שזה מה שאיחלתי לעצמי
אבל היה לי ברור שגם מה שהשארתי מאחור לא בדיוק מחכה לי ואינני חפצה בו.
פעם חשבתי שזה פשוט לאהוב: אתה מכיר מישהו ואם הרגשות הדדיים אז מהר מאוד מתחברים וכשזה נגמר אז נפרדים, אומרים שלום ומרפים.
היום אני קצת יותר מפוכחת, זה מורכב, אנשים אוהבים לשחק משחקים לפעמים זה מרגיש כמו משהו שאומץ מטלנובלה זולה שמשודרת בלופ 24 שעות ביממה.
מתמכרים לזה, לא בטוח שזה בריא, אבל זה כאן, הזמן מתקתק וצריך לתקתק בחזרה את כל מה שזז כי אנחנו צעירים אבל לא לנצח… סקס סמים ורוקנרול…הללויה !
בין שתי קצוות, בין שתי ערים, תשוקות מפוצלות ואישיות פרדוקסאלית אני מנסה להלך בין הטיפות. אין דבר יותר יפה מגשם שמרטיב אותך כשאתה הכי כואב בעולם.
בסדנה של שרון הבנתי שכן, יש דברים שפיספסתי, יש חוקים בספר לא כתוב, שלא ידעתי.
הבנתי שלעיתים שלא במודע שיחקתי לפי החוקים ולעיתים לא.
קודים פנימיים שהרווקים והרווקות בעולם הזה, בעיר הזאת מצייתים להם, גם אם הם לא מודעים להם עד הסוף.
באיזשהו מקום, זה היה עצוב קצת לגלות שאנשים, במקום ללכת ישר, מעדיפים ללכת בדרכים עקלקלות לקראת האהבה שלהם…מצד שני כשאוהבים את הדרך לא ממהרים להגיע, לפעמים הדרך היא המטרה .
הסדנה סידרה לי את הראש בהרבה מובנים, אני מודעת עכשיו יותר מבעבר למה שרוחש סביבי, גם אם אני לא תמיד בוחרת ליישם את העצות, ברור לי שהעולם סביבי מציית לקודים הללו ופועל לפיהם. כשישבתי עם עצמי וניתחתי בדיעבד את קשרי העבר יכולתי לזהות את הדפוס.
שרון הצליחה לשים את האצבע על לב העניין, חדת הבחנה וחדת מחשבה, היא הצליחה למפות את החוקים הלא כתובים שבינו לבינה בעידן הזה, משימה לא פשוטה בכלל.
בברכה, מיה