שלושה עקרונות חשובים שלא תישארי עם דירה ריקה ופתק…
ניוזלטרים של שרוני
שלושה עקרונות חשובים שלא תישארי עם דירה ריקה ופתק…
לגרום למישהו להזיע בשביל לקבל משהו, עובד? לא לקחת אחריות ולהאשים את האחר, בעייתי? ולאן מובילה התנהגות אמזונית ילדותית… סיפור על יחסים זוגיים.
הנה סיפור קצר על איך אמזונה נשארת לבד…להפנים את העקרונות וליישם, זה קל.
העיקרון הראשון –
לא משנה אם אנחנו גברים או נשים, כשזה נוגע לקבלת דברים אנחנו נעריך יותר כשיתנו לנו
להזיע. זה נשמע רע, זה נשמע מבאס, זה נשמע "משחקים" או סתם להתנהג כמו
"ילדים קטנים" אבל האופי האנושי הוא ילדותי, מפונק ולא מעריך דברים שניתנים לו "ללא זיעה".
נאמר ואת חיה עם בן זוגך כשנה. הוא רוצה לעבור דירה, את לא מעוניינת. אבל בן הזוג שלך
משכנע אותך לעשות זאת, ולבסוף זה קורה, אתם עוברים דירה.
אבל את לא באמת "קיבלת" על עצמך את המעבר, את לא "לקחת" על עצמך את האחריות
העצמית והבוגרת שלך של מעבר הדירה, את מתנהגת כמו אמזונה מפונקת וילדותית ומרגישה
כמו ילדה שגוררים אותה ביד.
עכשיו אתם כבר בדירה החדשה.
ואז…נחשו מה? כל דבר שלא נראה לך בדירה או באיזור הופך לתירוץ להציק לו ולהאשים אותו.
הרעש, הרחוב, השכנים.. הכל. אבל זה לא נעצר כאן.
את לא רק מציקה לו אלא את גם אומרת לו שאת, בשביל להיות פחות כועסת, פחות מרירה,
את רוצה שהוא יקנה לך את הסלון של נטוצ'י שתמיד חלמת עליו. ואז.. הפלא ופלא, פחות
מ24 שעות אחר כך אותו סלון עור בצבע קרם של נטוצ'י, אותו סלון שחלמת עליו, מונח אצלך
בבית.
'האם עכשיו את שמחה ומאושרת?' הוא שואל אותך. את מחייכת לשניה וחצי, אומרת לו:
Fair enough " יקירי…" ובתרגום פשוט – או קיי. אני מרוצה, יש סיכום.
אבל לפני שהוא מספיק לבלות ערב ראשון על אותה ספה ולהינות מהעובדה שאומנם
הוא הוציא חסכונות שהיו לו למטרות אחרות אבל לפחות סיפק אותך..
את מניחה את הרגליים עליו ואומרת –
"טוב, אבל עכשיו אני גם רוצה TV לד 50 אינצ'…."
בן הזוג שלך רוצה לספק אותך, אבל הוא לא סמרטוט, והוא לא אוהב (כמו כל אדם) להרגיש
שסוחטים אותו, להרגיש שמנצלים אותו… גם ככה הוא לא היה מרוצה מהתלונות שלך ועכשיו
כשהמאמץ שהוא עשה עבורך הניב רק סחטנות נוספת הוא מאוכזב.
אילו רק לא היה מספק את בקשתך מהר מידי…
הוא יודע שאילו היה נותן לך "להזיע" בשביל אותו סלון, לבקש שוב ושוב, אילו היה גורם לך לחכות
חודשים בהבטחות ובדחיות לאותו סלון את היית מעריכה אותו (ואת הסלון) הרבה יותר.
אבל בן הזוג שלך הוא גבר איכותי. הוא באמת רצה לשמח אותך ולא רצה שתחכי.
עכשיו הוא כועס. שלוש פע' הוא כועס. הוא כועס שניסה לרצות אותך במחיר החסכונות שלו,
וכועס שלא הערכת אותו ואת המאמצים שלו, ובעיקר כועס מול בקשת הסחטנות החדשה שלך…
כמה ימים אחר כך את מגיעה הבייתה בסוף יום העבודה ומוצאת סלון ריק עם פתק –
"תודה, אבל לא מתאים לי, שיהיה בהצלחה".
"אבל מה כבר אמרתי?!! רק ביקשתי שיקנה גם TV לסלון, לא ביג דיל, נכון?!!" את שואלת
את החברות שלך, אבל הן לא בדיוק מסכימות… "היית חזירה" הן אומרות לך, גם ככה הוא
התאמץ בשבילך."
"אבל אני בכלל לא רציתי לעבור לשם מלכתחילה! הוא שכנע אותי!!!" את מנסה בטיעונים
אחרונים. אבל גם הן לא קונות את זה.
הנה עיקרון מס' 2
התנהגות אמזונית ילדותית יכולה להביא לך תוצאות מידיות יחסית, כי אנשים מעדיפים
"להשתיק" ילדות אמזונות קטנות וצרחניות… אבל מצד שני, לא משנה עד כמה תצעקי,
אף אחד לא באמת אוהב התנהגות סחטנית וחזירית. רוב הגברים יוותרו
"על כל הסלון" ולא ישארו עם אישה שתלטנית, מניפולטיבית שמנסה להכפיף אותם למרותה.
עיקרון מס' 3
ובשורה התחתונה- פרינסס עושה את הבחירות שלה, גם אם את חושבת שההחלטה שעשית
לא מספיק טובה, אל תנסי להטיל את האשמה עליו באמתלה כלשהי, זה לא מכבד את הערך
העצמי שלך.
הפרינסס לוקחת אחריות על הבחירות שלה. היא לא "משתכנעת" ואז מאשימה את הגבר
שלה – "הכל בגללך… אני בכלל לא רציתי…אתה שכנעת אותי!, אמרת שזאת שכונה שקטה..
אבל יש פה ילד עם כינור! בלה בלה…אז עכשיו תפצה אותי!"
כשאת לוקחת אחריות על הבחירות שאת עושה בחיים את מכבדת את עצמך, הערך העצמי
שלך עולה ואז אנשים מכבדים גם אותך.
זכרי תמיד, פרינסס זאת זכות, זה לא מסתכם בדיבור רך ושקט, זאת דרך חיים של זכות
וכבוד.
את מוזמנת להעביר את הניוזלטר הזה לחברותיך או להעלות קישור לפייס שלך.
באהבה,
שרוני.